אחת הזכיות החשובות אי פעם בתולדות הספורט הישראלי היא אליפות 1975 של הפועל באר שבע כדורגל ונראה שלא מספיק דובר על כך כשמנהיג הקבוצה המופלאה ההיא הלך לעולמו בשלהי 2022 כשהוא בן 78, אליהו (לילו) עופר ז"ל. שחקן גדול, מאמן חשוב, מסמלי בירת הנגב, אבל מתברר שעדיין הפריפריה בישראל רחוקה מהמיינסטרים התקשורתי התלאביבי וחבל.
לילו, שכל חייו שיחק רק בהפועל באר שבע ושם גם החל את קריירת האימון המכובדת שלו, היה המוח במרכז השדה, הרוח החיה שסחפה את האדומים לאליפות שניה ברציפות וכל זאת כשצלחות האליפות עד אז נדדו קילומטרים ספורים במשולש תל אביב, נתניה, פתח תקוה, קפצו מדי פעם לרמת גן אבל אף פעם לא יצאו מגוש דן והשרון. בטח שלא הגיעו לירושלים, לגליל או לנגב.
ילדי המהפיכה היו שחקנים מקומיים מהנגב, כמו מאיר ברד, אברהם נומה, רפי אליהו, שלום אביטן ועוד, שצמחו הרחק מעיני התקשורת וכבשו את המדינה. כך גם אליהו דבש, בן ליוצאי לוב שגרו בשכונה של משקי עזר, ושם המשפחה שלו שונה במועדון לעופר כדי שבבית הספר הדתי לא יידעו שהוא משחק בשבת. לא שזה עזר.
בלם הקבוצה והנבחרת, אלון בן דור, נזכר: "כל יום א לילו היה מחכה ליד חדר מנהל בית הספר כדי להסביר למה הוא שיחק בשבת. כנראה תמיד בסוף סלחו לו כי לא זרקו אותו וזה הפך לסידור קבוע".
משה ניר, מאמן ועתונאי ותיק, מעין היסטוריון של הפועל בש, מספר על לילו: "הוא פיסת היסטוריה. אגדה בארשבעית במלוא מובן המילה. הראשון שכבש שער עבור הקבוצה בליגה הבכירה. אני זוכר כיצד הוא רץ אז לטריבונה, עלה, ירד, רקד. המאמן הראשון של הקבוצה שמגיע מבאר שבע. אימן בשש קדנציות שזה הכי הרבה במועדון".
עופר זכה גם כמאמן להוביל את בש לגמר גביע המדינה הראשון שלה ורק הפסד בפנדלים להפועל לוד מנע גביע ראשון מבירת הנגב. פרט לתארים, הרבה מספרים על אישיות מיוחדת מכל הבחינות.
משה ניר: "אישיות ססגונית מאוד ולא שגרתית. תמיד אמר את אשר על ליבו. כעתונאי היה לי רומן ארוך אתו של עליות ומורדות, בעיקר כשהיה מאמן ולפעמים גם היו כשלונות. הוא היה אדם מצחיק והחזיר בביקורת משלו עם הומור. לזכותו יש לציין גם כי קידם נוער. הוא העלה הרבה צעירים להרכב".
עוד בלם של הקבוצה והנבחרת הוא אפרים דוידי שמאשר: "לילו היה מאמן של שחקנים צעירים. הוא זה שבכלל הסיט אותי מהקישור להגנה. הוא אהב להשקיע בצעירים, אהב את האימון, אהב את הכדורגל. אדם מדהים שדאג כי השחקנים במחנות אימון למשל ישנו טוב ויאכלו טוב, והם בתמורה נתנו הכל בשבילו. על כל חניכיו אפשר לאמר כי הם שחקנים של מאמן. לפני משחק עמד ונתן לכל שחקן את המדים עם טפיחה על החזה לביטחון. עשה הרבה דברים מיוחדים".
אלון בן דור: "אדם צנוע שאהב לעזור לכל אדם. שחקן המפתח של האליפויות. מהראשונים שבעטו בארץ בננה. כדרור מצוין, תנועה מצוינת. גם שיחקתי אתו וגם הוא אימן אותי. היינו רצים בטירוף בשבילו. היה עושה הכנות טקטיות מדוקדקות על הלוח עם הוראות מפורטות מי ישמור את מי בכל סיטואציה".
קשר ימני מספר 7, פנדליסט, מנהיג מלידה, וכאמור, טיפוס צבעוני ומקור לסיפורים ואנקדוטות כמו זו למשל, של עתונאי הספורט הוותיק מידיעות אחרונות, אבינעם פורת.
פורת: "כשהתגייסתי שובצתי לטירונות במחנה נתן בבאר שבע. להפתעתי כבעל תודעת כדורגל, מדי בוקר התייצב מאחורי גדר הבסיס מה שנקרא 'גזלן' בשם אלי דבש שלימים נודע כלילו עופר. כבר אז הוא נמנה על הרכב הפועל באר שבע וכך הכרתי אותו לראשונה את מי שהפך לאייקון בכדורגל הישראלי, כשהוא בסך הכל רוצה להשלים שכר בגיל 18. החוש למסחר אגב ליווה אותו כל חייו. הוא הפך לאדם עשיר אבל נותר עממי ועם המון חריצות".
יהי זכרו ברוך
