"מגיע? רק חצי גמר ואווירה של גביע אירופה מינימום . כדורשת נשים זה החיים". כך כתבה לי נגה שמואל, מנהלת תחרויות הכדורשת של הספורטיאדה ה-40 באילת, אבל האמת היא שכבר הייתי במונית לשם ועוד לפני שהספיקה לשאול 'אתה פה? פה לא פה לא פה פה' נכנסתי להיכל הגועש, וגם ידעתי קודם לכן שכדורשת זה ה-ארוע של כל ספורטיאדה בשנים האחרונות.
1400 ספורטאיות זה בהחלט מספר שהופך את מרקם הספורטיאדה לנשי יותר מאי פעם. 139 קבוצות לעומת 119 בספורטיאדה הקודמת ונגה אומרת שאם היו יותר אולמות פנויים באילת אז מספר הקבוצות והשחקניות היה גדול יותר.
הקבוצות מחולקות ל-12 דרגים והן משחקות עד הטובה משלוש מערכות כשכל מערכה עד 21 והשלישית עד 15. הן מגיעות מעשרה מחוזות של מקומות עבודה והגיל הוא בערך בין 30 ל-60. צוות של 60 איש מתפעל כל זאת באילת והוא כולל שופטים, רשמים ומנהלי אולם.
נגה, מנהלת סוכנות ביטוח, עשתה את כל המסלול: שחקנית, מאמנת, שופטת, ועל כן היא מכירה את כל ההיבטים ומכורה עד כדי כך שביומיום היא מוצאת עצמה מאתרת גבוהות ומציעה להן להצטרף לענף. אבל הענף זקוק לא רק לגבוהות שליד הרשת.
"כל מאמן יאמר לך שניצחון מתחיל קודם כל בהגנה אז אמנם אני רודפת אחרי גבוהות שאני רואה בסופר אבל צריך תחילה את 'מנקות הרצפה' בהגנה. אלה ש'מטאטאות' את הכדורים האבודים בהגנה ומזנקות להציל אותם".
המשותף לכולן הוא ההתמכרות. "זה חיידק ומי שנדבקת בו משחקת כמה שיותר ובכל מיני מסגרות. יש גם פן חברתי לצד זה שהן יעשו הכל בשביל הגביע. גיבוש חברתי ששום דבר לא ישיג במקום העבודה. החל מפקידה זוטרה ועד המנכלית, כולן משחקות יחד וזה יוצר תקשורת ומחויבות של העובדת למקום העבודה.כמו כן אלה שחוזרות עם גביע מביאות גאווה ומקבלות יחס בהתאם".
על פרקט אולם בגין מנצחות עובדות אוניברסיטת חיפה של מאמן הכדורעף הוותיק חיים קסל את כללית ביילינסון, ואילו החניכות של מאמנת הכדוריד דגנית הללי מעיריית פתח תקוה, גוברות בדרבי על שחקניות עיריית תל אביב. שני המשחקים צמודים ומסתיימים רק לאחר מהפכים ושלוש מערכות. והגמר? לפנתיאון. חיפה מנצחת 1-2 וחוגגת אליפות.
